Archive for the ‘כתיבה’ Category

רחוק מאוד

אפריל 27, 2013

רחוק מאוד
יש חתול שמגרגר
הוא יושב על כתם שמש בספה
ועיניו נפקחות בהתמתחות של בוקר

הקפה כבר הספיק להתקרר
ורוחות אחרונות של חורף מנשבות
מקוות שלא נשכח אותן בבוא הקיץ

והכל כל כך רגוע פתאום
האוויר פחות מעקצץ
אפשר לשבת בחוץ
שנינו יחד להשקיף על העולם
על האנשים המחייכים שמטיילים ברחובות
והעיניים לא נודדות לצדדים
וכלום לא חשוב יותר
רק את
רק את.

יש חתול שמחייך
והוא מרוצה
יש לו ילדה יפה שתטפל בו
והיא מחייכת גם כן
הבדלים במאפרה עוד מעלים עשן
וכל זה רחוק מאוד.

יש אשליות בעולם

פברואר 11, 2013

יש אשליות בעולם
של אנשים שמספרים
שהם יודעים לעוף
למעשה הם רק מרחפים בין המבטים
של עדשת המצלמה.

יש שקרים בעולם
של חיוכים שמופיעים
רק לאור הזרקורים של הקרקס
ליצנים על טרמפולינה
שחולמים על הטרפז.

יש בחורות יפות
עם מצלמה ביד ועיניים כחולות
שבשבילן אנשים מספרים שהם יודעים לעוף
ושמים אף אדום מפלסטיק
ומחייכים גם כשהאור כבוי.

אין אדם בודד כמו ליצן בסוף ההצגה
הקהל כבר הלך הביתה
והאריות ישנים בכלוב
הזירה עוד מעלה אבק
והאיפור שלו נמרח
כשהוא מנסה לצחוק.

וגם את היית ילדה

ינואר 23, 2013

היית ילדה פעם
וגם אני הייתי
ילד קטן

כבר עברו מאז הרבה שנים
את הילד שהייתי אני לא זוכר
יש רחובות שרצתי בהם
וחצרות עם כלבים נובחים
ואת היית ילדה
שאולי צחקה הרבה
או אולי אהבה לשיר
אבל את היית ילדה פעם
ילדה שלא אכיר.

הלילה

אוקטובר 17, 2012

1.
כשתירדם הלילה
תחלום על מפלצות
והן ישאגו ואתה תנופף בשרביט
והן יבלעו את ראשך.

וכשתקיץ בבוקר
העולם יהיה מושלג
ואבא ישחט את התרנגולות
ואמא תפרוס בבשר.

וכשהחורף יתארך בני
נקצוץ את ידיך
יד ימין תחילה
נשרוף אותן בשמן הרותח
עד שהעור יתפצפץ.

והימים שוב יתחממו
כל הארץ תפרוץ אניצי קיץ
ואני אצא לשאוף אוויר חם
אבל אמא חרוצה ומכירה את הסיפורים
על הצרצר שנשאר ספון בחלומותיו.

בבוקר יום שישי
נשלח אותך אל האופה בני
נאפה אותך ללחם פירורים
שיהיה במה לטבול את התרנגולות
של החורף הבא.

2.
כשמוריץ מתחיל להתגעגע
לריחות של העשן
הוא מתכרבל בתוך התנור
עד שידיו מתמלאות אפר
והעור בקצות רגליו מתחיל להתפורר.

היטלר על הקרח 2

יולי 8, 2012

בשנה הבאה נשב ביציעים ונריע. נריע לחיילים אמיצים שיגלשו בססגוניות, יחליקו ויפזזו באוויר בשמיניות תוך שהם מניפים את דגליהם. בשנה הבאה סף הכאב ירד וסף הריגוש יעלה ואנחנו נצעק ונמחא יחד עם ילדינו ונשיר שירי מולדת בעברית צחה, אנחנו היהודים ששבו למולדת, הבנים ששבו לגבולם.
מעל במת הפסטיבל יעלו לבמה בתור ילדים רכים וכל אחד מהם יאחז סכין ויחכה לתורו. ובהנתן האות בלונים יעופו באוויר, אדומים וכחולים ולבנים וכתומים וכל ילד וילד יעלה על בימת המזבח ושם יחכה לו יצחק, בעיניי עגל פעורות הוא ישב ויחכה, וכל ילד וילד יעבור וידקור ויתיז אפר ודם. והחצוצרות ימשיכו וישאגו, ואנו נקשור אותן אל קצהו של התורן, למען ישמעו אותן מכל הכפרים וכל הערים, ולא יהיה אחד שלא ישמע ולא יבחין ולא יבין ולא ידע.

את בניי ובנותיי אקח בשנה הבאה לראות את המחזמר על היטלר המרקד, בתפקיד הראשי יביאו את כוכב הילדים מהטלוויזיה שיעשה פרצוף רשע וכל הילדים יצהלו ויצחקו, והאיש הרע עם השפם ירוץ קדימה ואחורה על הבמה ויחליק ויפול על אחוריו ופתאום כבר לא נפחד כלל. כי עכשיו שום דבר כבר לא יפחיד אותנו, עברנו את מנגלה ונעבור גם את זה, נכתוב כתבות יפות על ראול וולנברג ונעלה מופעים יפים וכולם ידעו שאנחנו יותר לא מפחדים.
ובניי ובנותיי ישבו בקהל ויריעו לאנה פראנק ויריעו לירושלים, ועל הבמה יתפוצץ עשן והילדים יריעו לאל המלא רחמים, שמציל יהודים טובים שמשיבים פליטים לרצח והורג שישה מליון יהודים רעים שלא היה להם דבר מלבדו. והחצוצרות שוב יקראו בקול, ואנחנו נעמוד כולנו, נשיר בקול על עיננו הצופה לציון ועל אלפיים שנות תקווה והכל יהיה זר ומנוכר, צבוע בצבעי פסטל ומקושט באורות מנצנצים, והכל קר כקרח.

(לאחרונה התחלתי לנסות את כוחי בכתיבת סיפורים קצרים בנוסף לשירה. סיכוי טוב שחלק מהדברים יפורסם פה בעתיד הקרוב)

בזריזות

מאי 5, 2012

באיחור אך לבסוף
הגעת
מרקדת בצעדים קלילים
מטיילת בהיסוס בין חדריי
ועוד מבטי לא הספיק שיטוט חטוף

ואת בטפיפה רכה
נוגעת בכל הפינות המאובקות
בכל גזירי העיתון הישנים
משקה את הפרחים שבמרפסת
רוחצת עליהם בטל
ועוד נשימתי לא הספיקה השתנקות קלה

והנה כבר נעלמת.

פריחה

ינואר 27, 2012

היא צומחת לי בין הבהונות
מדגדגת בפריחתה, כמעט ולא מורגשת
ומתחילה לטפס ולהסתלסל
במעלה הקרסול
בשקט
ברכות
ולפני שהרגשתי
היא כבר אוחזת חזק
ואני כמו עץ
איתן בטבעותי
בשורשים עדינים
והקנוקנות כבר הגיעו אל כתפיי
בגרורות צבעוניות
והיא ממשיכה לזחול מעלה
לוחשת באזניי כזבים רכים
והנה אני כבר
עטוף כולי.

עפיפון

ינואר 8, 2012

גם על הגבעול הקוצני ביותר
הייתי מטפס
כדיי למצוא אותך מחכה לי
יפה בין עלי הכותרת
גם על הגזע החלקלק ביותר
בצמרות הבאובב
הייתי מוצא אותך
מריח ממך את הצוף.

חכי לי בפרדס
בשבילי העפר
הייתי מוכן להיות עפיפון
רק החזיקי בי חזק
שלא אברח
ואתעופף.

בצל האבקנים

ינואר 2, 2012

הם נעשים רגשנים,
תחת חופת העצים והשמיים
רגליהם גולשות באדמה רטובה,
האנשים שאהבו הכל
אהבו כל כך
עד שיום אחד חדלו.

הוא עושה להם לפעמים
מין דגדוג כזה, באף
הזיכרון של מה שפעם רצו
קופץ להם מהענפים ומעלי הכותרת
ומדגדג ומדגדג עד שאי אפשר יותר
לשכוח מה שהיה
והם בכל זאת שוכחים.

האנשים שחדלו
מי יאהב אותנו?
אותנו שאטמנו נפשנו לכל
מי תחת חופת השמיים והעצים
בצל האבקנים,
מי לא יוכל יותר לשכוח אותנו
עד שבכל זאת ישכח.

כמה עמוק

דצמבר 27, 2011

לקוראים המעטים שפוקדים את הבלוג לבינתיים, החלטתי לעשות הסבה ולפרסם פה גם חומר מקורי.

כמה עמוק

כמה עמוק לשקוע
עיניך כה סמיכות
כשהן פורמות אותי
אני כבר רגיל
לצעוד על הקרקעית
אני מכיר
את כל הכרישים
של מים מתוקים
והסנפירים
מהדהדים בשקט
בגלים
מקציפים את האגם
וכל הקונכיות נסחפות
והן על החוף
ואני בקרקעית.